כמו כל הישיבות בארץ, גם אצלנו הבחורים התפזרו לבתים לקראת חג הפסח ומאז כולם חיכו בבית להוראות החדשות.
בר"ח סיון הישיבה החליטה לפתוח מחדש את הישיבה תוך שמירה על כללים, ריחוק ועוד.
הבחורים שמחו כמובן לחזור לביתם הטבעי, אך השמחה לא ארכה זמן רב.
היה חשש כי אחד הבחורים אולי חולה ועל כן פוזרה הישיבה לבתים עד לאחרי שבת חופשה.
לאחר סיום הבידוד והתארגנות מחדש, חזרו הבחורים לישיבה, מתאמצים להקפיד על הכללים יותר.
כאשר נודע שאחד מהתלמידים השלוחים גם מתברר כחולה קורונה, שוב פוזרו הבחורים לבתים לבידוד ארוך של שבועיים כאשר רק בסיומם, יכלו הבחורים לשוב אל הישיבה – לשבוע האחרון של הלימודים.
בישיבה עשו מאמצים גדולים על מנת לשמר את אווירת סוף שנה, קיום מבחנים וכדו', אך היה קשה שלא להסתחרר מהבלבול שקרה בגלל הקורונה ובעקבות ההוראות שהגיעו.
הבחורים הרגישו כי לקחו מהם נתח נכבד של הישיבה, של סוף שנה, של המשפחה.
זאת הסיבה שהחלטנו להשקיע בישיבת הקיץ יותר מתמיד.
הרישום לישיבת הקיץ גדל בהרבה מכל שנה, היות שגם הבחורים עצמם הרגישו את חסר התקופה בה לא היו בישיבה.
אנחנו מצידנו הכנו ישיבת קיץ מושקעת ככל הניתן.
הבחורים נהנים מצד גשמי גבוה של פעילויות גיבוש, אווירה חסידית, טיולים ועוד.
מהצד השני, זה גם הזמן לפתוח את הראש והלב וללמוד נושאים שבדרך כלל לא מגיעים אליהם.
כדוגמה אני יכול לציין כי בישיבת הקיץ אחד מחומרי הלימוד הינו 'ספר המנהגים' שרוב הבחורי םמכירים 'מלמעלה' וכעת בפעם הראשונה לומדים את הספר בעיון ומשנים את ההנהגה בהתאם.
אני חושב שתקופת הקורונה, על כל ההתמודדות שהיא מביאה עימה, היא גם הביאה יכולת של אחדות מופלאה ואווירת חיזוק וחיבור שלא קיימת בדרך כלל.
גם הבחורים מצדם מרגישים לפתע עד כמה הקשר השגרתי והבדרך כלל מובן מאליו עם הישיבה, הוא חזק וחקוק הרבה יותר מסתם ישיבה.
זה מה שאנחנו עושים פה בישיבת קיץ.
מביאים אותם מהבית אל הבית, אל הישיבה.
שניאור צנעני
שליח בישיבת 'חנוך לנער' – צפת
