אזהרה! אתה מזיק לבן שלך!

כמה וכמה פעמים שמענו מהרבי את הביטוי 'כשכואב צועקים'.
הנושא עליו ניגשתי לכתוב, כואב לי. תקוותי אמנם שהדברים יפעלו בי ובקוראים, אך עצם הכתיבה – היות וכאב לי.
יצא לי להיפגש עם מגוון רחב של הורים – סגנון שונה לגמרי, הורים לילדים בגילאים אחרים ועוד והנושא פשוט בוער בי.

הורים רוצים שיהיה טוב לילד שלהם.
הם מוכנים להשקיע משאבים ומאמצים רבים על מנת להצליח בנושא מסויים, אך לעיתים לא רק שהדבר לא מביא תועלת אלא להיפך ח"ו.
ממשפיע אחד שמעתי משל על חייל מסור ונאמן הרוצה מאוד לנצח במלחמה, אך היות והוא פוזל – הוא יורה במרץ ובמסירות אם כי לא לכיוון הנכון…

רגע לפני שאגש לנקודה עצמה, ברצוני להביא משל קצר מהחיים על מנת להמחיש את הנקודה:

שוחחתי פעם עם בחור ממשפחה לתפארת, ההורים אנשי חינוך ומשקיעים בחינוך הילדים מאוד.
הבן שלהם, הבחור איתו שוחחתי, מתנהג בצורה מאוד פרובוקטיבית.
הנחתי שזה 'יושב' על משהו, אך לא הצלחתי להבין מה. אחרי הכל, מדובר בבחור מאוד רגיש עם ראש טוב וכל המעלות הטובות.

אחרי כמה שיחות שהיו לנו, הבחור התפרץ בבכי חסר מעצורים וממש לא הצליח להירגע.
סיימנו אז את השיחה וקבענו להיפגש בפעם אחרת.
בפעם הבאה שהגיע, התברר שבעיני הבחור ההורים שקועים במריבות ביניהם, יש מצב של חוסר תקשורת נוראי וכל הבית מרגיש כך.
אותו בחור שם לב, שדווקא כאשר הוא מתנהג בצורה לא טובה, ההורים פתאום מאחדים כוחות לפעול נגדו.

אז אפילו שזה נגדו, עדיין, הוא מעדיף לראות אותם מאוחדים ולכן מתמיד בהתנהגות שלו.

 

נעזוב רגע את המשך הסיפור עם אותו הבחור והתהליך שעשינו [ועדיין עושים].
המסקנה הנלמדת מהסיפור, שלפעמים לא משנה כמה ההורים יחנכו, יגערו או יחבקו, זה לא משנה אם העיקר חסר מן הספר.
יסוד היסודות למען נפש בריאה של בחור, הדבר שישמור על האיזון הנפשי שלו, הוא שיראה בבית שלו תקשורת בריאה וטובה.
הערכה, כבוד, הכלה, ויתור, התמסרות ועוד. 

 

 

ככה ממש, בעניין כואב לא פחות, ישנם הורים שחשובים אפי' יותר מחצי שעה ביום על חינוך הילדים שלהם בכל יום, מבררים שבנם ילך למוסדות לימוד הכי נחשבים שיש,
עובדים קשה מאוד על מנת לשלם את שכר הלימוד, בודקים שהילד יהיה בלי גישה לתכנים לא רצויים [ר"ל] עומדים בקשר עם אנשי הצוות ועוד.

אך יש איזה עיקר שלפעמים חסר מן הספר.
העיקר הזה גורם לבחור להרגיש שכל השהות שלו בישיבה פשוט מיותרת.
הדבר מגלגל שיהי נזק לבחור, לסובבים אותו, לישיבה ולהורים עצמם.

[ובהקדים:

א. בלי לשים לב, כל מיני הנחות יסוד של העולם חודרות אלינו, במודע או שלא.
אנחנו אולי מרימים דגל מלחמה נגד התרסה של העולם, אבל לפעמים הנחות העולם חודרות אלינו מ'הדלת האחורית'.

ב. יסוד פשוט בעבודת ה' ובפרט בחסידות: קבלת עול.
עניין של ביטול.]

 

ולעניין עצמו:
הרבה מאוד פעמים שההורים חושבים כי אחד מאנשי צוות הישיבה התנהג בצורה לא נכונה או שלא מובנת להם.
יותר מזה, לא רק עניין של חוסר תקשורת, אלא לפעמים ההורים מלבישים את חוסר ההבנה שלהם בלבוש חסידי שהרי "התנהגות כזו וכזו לא מתאימה ליהודי חסידי".

מי שקצת מתבונן בעניין בצורה אמיתית ובלי פניות, יודע שבשביל שהבחור יצליח בישיבה הרי שזה תלוי בראש ובראשונה בכבוד והערכה שיהיה להורים כלפי אנשי צוות הישיבה.

[כמובן מבלי הבט על גיל המשפיע או תפקיד איש הצוות]

 

ישנו הסיפור המוכר שהילד שב בוכה מהחיידר היות והמורה נתן לו סטירה.
שאל האבא באיזה לחי נתן המורה סטירה ומיד סטר בלחי השניה…

 

הדבר הוא פשוט, הגיוני והכרחי לומר אותו:
אם אכן האבא חושב שאנשי צוות הישיבה הם הממונים על חינוך בנו, שעליהם מוטלת האחריות לשקלל נתונים ולהחליט מה שלהחליט, הרי אין לו מה להתערב אלא רק לגבות את אנשי צוות הישיבה ולסייע להם בכל מה שדרוש.

אך אם חושב האבא כי אנשי הישיבה טועים והוא מבין טוב יותר מהם, יתכבד נא האבא, יקח את בנו אליו הביתה ויחנך אותו כראות עיניו…

זה עוול לא יכופר להשאיר את הבחור בישיבה ובבית לדבר נגד אנשי הצוות, לפקפק בהחלטות שלהם ולשדר לבחור כי צוות הישיבה נתון לביקורת ולא חייבים לכבד כל מילה שלהם.

גם אם נאמר שלא מעניין את האבא שאר התלמידים, נאמר שלא מעניין אותו הכבוד של אנשי הישיבה,
הרי שעל הבן שלו בוודאי יהיה לו אכפת.
הדבר גורם נזק לבן שלך!
א. האנשים שדורשים מהבחור לצמוח רוחנית, להשקיע בתפילה ביראשת שמים וכו', זה אנשים מגונים שהרי האבא מדבר נגדם ולא צריך להקשיב להם..
ב. הרגל נעשה טבע: היות והממונים עלי הם 'אפס' ולא באמת צריך להתייחס אליהם, החורבן הנפשי נשאר לעוד הרבה זמן ולכל החיים כאשר הבחור הופך לבלתי מקבל לצמיתות. [בדר"כ גם ההורים יקבלו את זה כבומרנג לפרצוף…]

ואם יטען האבא: מה יעזור? הרי הבן שלי רואה בעצמו שהאחראים עליו הם ככה וככה.
תתפלאו.
להורים יש משקל עצום ביחס של בנם לצוות הישיבה.
אם הבחור רואה כי ההורים שלו מכבדים את הצוות, מעריכים וסומכים עליהם, גם הבחור משנה את ההסתכלות שלו ומכבד פי כמה את הממונים עליו.

 

 

אפשר עוד להמשיך ולהאריך בנושא, אך אסיים עם איזו נקודה מהשטח:
בתור אחד שנמצא בשדה החינוך ורוצה לעזור, ברצוני לציין שלא ראיתי אף הורה שהפסיד מזה שדיבר תמיד בשבח אנשי הצוות.
לעומת זה, ראיתי הורים רבים שהזיקו לבן שלהם לכל החיים דווקא כי דיברו נגד אנשי הצוות ועוד יותר, אם הלבישו את זה בלבוש רוחני וחסידי כביכול.

ומסיימים בטוב.



הרב נוטע גערליצקי
משפיע בתות"ל המרכזית לוד
ומסייע לבחורים בגיל ההתבגרות

058-770-7997

 

 

 

 

 

תגובות ודיונים

6 תגובות

  1. ראיתי את התגובות הקודמות וכמובן קל מאוד להזדהות עם הדברים שהרי עשו עוול לילד שלך ואיך לא תגן עליו ובפרט שיכול להזיק לילד ולקשר עם ההורים וכו
    אך לדעתי כאן מתפספס כל הענין
    כי כאשר הכל טוב, לגבות את הצוות זה לא הנקודה
    אלא בדיוק במצב כזה שאתה מסביר לילד שלצוות חייב קב"ע וכו וכשהוא מבין שיש סמכות בלתי מעורערת ויציבה זה בסופו של דבר שומר על הילד ועל יציבותו הנפשית.
    אפיזודה קטנה הזכורה לי היטב מימי ילדותי:
    חבר שהגעתי אליו הבית ואני שומע את האבא צורח על המורה מול הילד.
    כיום אני מכיר את הבן אדם והוא לא דתי…
    כל אחד יכול לפרש איך שהוא רוצה אני לפחות מקשר בין הדברים.
    הדברים נכונים כמובן בלי קשר לסיפור
    בנוגע להתלבטות מול הבן כפשוט {לדעתי} שאפשר וצריך ורצוי לדבר עם הרב \ משפיע \ משגיח ולעורר את תשומת ליבו וכו
    אך לא בידיעת הילד…
    ותודה רבה על המאמר הנפלא!
    חבל שדברים שלפני שנות דור היו פשוטים וברורים לכל הורה היום צריך לעורר עליהם…אבל טוב שלפחות מדברים בזה
    בהצלחה רבה

  2. ב"ה
    דברים נכונים ביותר אך מצד שני אי אפשר להתעלם ממציאות כואבת ביותר שבה לפעמים אנשי צוות מסוימים בישיבות מתנהגים לבחורים בחוסר רגישות שזועק לשמים ובאופן כזה שעלול להשאיר צלקות אצל הבחור ובכזאת סיטואציה עם ההורים לא יעמדו לצידו של הבחור יכול להיווצר נזק נפשי עצום שאיננו בר תיקון
    (-אני אישית חוויתי בישיבה גדולה משבר שכזה ביחס של אחד מאנשי הצוות המרכזיים כלפי שממש מחק אותי בלי שום הגיון וללא שום התייחסות אמתית לנתונים הלימודיים ושמירת הסדרים-)

  3. ב"ה
    יישר כח על העלאת נושאים שכה חשובים לנו, בפרט בימים של אי וודאות חינוכית וכללית בהם אנו נמצאים.
    רציתי להעלות נקודה למחשבה בעקבות הדברים. היות והמשפיעים/ משגיחים ושאר אנשי הצוות הם בני אדם ואינם מלאכים, ולעיתים כבני אדם גם הם שוגים לא פעם ולא פעמיים בין אם זו מעידה חד פעמית או סחרור טעויות שיוצר להם (בצדק) רושם שלילי אצל הבחורים.
    במקרה כזה כאשר ההורים יפגינו נאמנות בלתי מסוייגת באיש הצוות *ששגה בעליל ולא הודה על טעותו* הדבר עלול לגרום לניתוק וחוסר נאמנות חמור מאוד בין הילד/הבחור להוריו. הבחור עלול להרגיש שהוא איבד את מקור התמיכה הבלתי מותנה היחיד בעולמו שאלו הם הוריו
    ועלול לזלזל בהם ובכושר השיפוט שלהם והדרך משם למרד מוחלט ר"ל קצרה ותלולה…
    כיצד אתם ממליצים לנהל מערכה כזו עם הילד במקרה וברור שחלה טעות בהנהגת איש הצוות?

    1. אני מזדהה עם השאלה. לענ"ד צריך איזון בדברים אלו. לא גיבוי ושבח אוטומטי וכמובן לא גינויים בלבוש גס או בלבוש חסידי, אלא שיח כנה ואחראי בין האבא לבנו.

    2. מה גם שישנם אנשי צוות (משגיחים וכו') שמנצלים מצבים שהורים מגבים אותם בכל מחיר ופשוט מתעללים בילדים כי זה משתלם לבחור אין גב ואין מישהו שיתמוך בו

    3. אמת ויציב, שאלה פשוטה ונכונה מאוד.
      והתשובה אליה פשוטה הרבה יותר: להרים טלפון. לא לפחד לשוחח עם הצוות ששגה או ייתכן ששגה. מה גם שאף אחד לא קבע שרק הצוות יכול להזמין את ההורים לשיחה. יתכן גם הפוך.
      בצורה נכונה וראויה ומכבדת, והכי חשוב – ללא (!!) ידיעת הבחור/הילד – ליצור קשר עם איש הצוות ולעמוד על דעתו. רק טוב ייצא מזה. מניסיון.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

צור קשר

או השאר פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

אשמח אם תוכלו לחזור אלי לקבל עזרה ומידע