יומן תשרי / חלק שלישי

היי אברימי!

תאמין או לא, אני לפחות עוד לא מאמין, אבל החודש הזה פשוט נגמר!
עד כמה שבכל שנה מרגיש לי שהזמן טס (מצחיק שמאז שנחתנו – הזמן טס, אבל בתוך המטוס – הזמן כמו נוחת…) השנה זה לגמרי לא הגיוני.
עדיין לא התחלנו וכבר אנחנו יומיים לפני שבת בראשית.

טוב.
הבטחתי לך שאשתף אותך איך היה בחגים האחרונים אצלי, בטח אחרי שמחת תורה של שנה שעברה.
האמת שכמו שאתה משער, אמרתי קצת 'לחיים' ו – כמה מפתיע, הזיכרון שלי לא הכי חזק מכל מה שקרה, אבל בכל זאת היו כמה רגעים של צלילות גם בימים מטושטשים אלו ומהם אשתדל לנדב לך רשומת חוויות מפוארת:

דבר ראשון – אחרי כל הדיבורים, הדיונים והשמועות על התהלוכות כן / לא, למעשה הכל היה כרגיל לגמרי.
ההמונים התקבצו בשעות אחר – הצהריים ברחבת הכניסה של 770 וקבוצות אחרי קבוצות יצאו למגוון מקומות.

נכון, אמנם היו הרבה מקומות שלא יצאו אליהם השנה כמו ברונקס, פלטבוש וכדו' (אל תדאג! ההולכים לבורנקס לא התייאשו כל כך מהר ומצאו מקום אחר עם מרחק הליכה זהה. בכל אופן, מסורת זאת מסורת)
אבל כל מי מהבחורים שחשקה נפשו ביציאה לתהלוכה, בסוף יצא.

ההבדל היה – עכ"פ במקום אליו אני הלכתי, לא היה ליווי משטרתי כמידי שנה וגם כמעט ולא הגיעו אנ"ש תושבי השכונה.

לתהלוכה הלכתי הפעם עם קבוצת תמימים שהגיעו השנה לשנת ה'קבוצה' שלהם לבארא – פארק לאיזה בית כנסת  עם קהילה לא ממש מוגדרת מה שנקרא 'עולמישע'.
תאמין לי, אם לא היינו מגיעים, זה היה נראה יותר קינות לתשעה באב מאשר הקפות של שמחת תורה…
(בזמן ההליכה, אחד הבחורים 'התלבש' עלי והחליט לשכנע אותי ללכת לישיבה גדולה בה הוא למד, אבל על זה ארחיב לך פנים אל פנים)


למרות שבימים הסמוכים לחג הגיעו עוד גלים גדולים מאוד של אורחים מהארץ, עדיין הורגש ההבדל בין השנה לכל שנה בזה שבתוך 770 היו מרווחים גדולים והתחושה הכללית היתה שיש משהו שחסר.

בדרך הצחות – תוך כדי הקפות, כשאני נדחף מקצה אחד לקצה שני, חשבתי לעצמי שכבר עדיף את הצפיפות של כל שנה ככה כשדוחפים אותך אין לך שטח ליפול ואתה רק נמעך קמעא אל גבו של השכן שלמולך, ימינך שמאלך או מעליך,
אבל השנה מרוב מרחב בכל דחיפה או גל נפילות יכולתי למצוא את עצמי על הרצפה…

נקודה שאין לי שום עניין להרחיב עליה, אבל להתעלם גם כן לא אוכל:
במהלך אחד מסדרי הלימוד, עוד אני והחברותא לומדים, אנחנו שומעים צעקות מלפנינו ובחורים שמרימים יד אחד על השני!!
הרבה פעמים קורה שבחורים מתווכחים ואופילו בצורות לא הכי מכבדות [מחב"דות], אבל להרים ידיים?!
זה היה נשגב מבינתי.
בתוך 770 להרים ידיים?
בתוך 770?!?!
 
ביום שלמחרת, באסרו – חג לאחר תפילת שחרית, נעמד השליח הרב זלמן ליברוב מפלטבוש ודיבר בתוקף נגד המריבות והאלימות שהיו.
הרב ליברוב אמר שאם יבואו כל מי שנוגע בדבר, יתנצלו ויעשו איזה עניין של הוספה באהבת ישראל, הוא מחייב לתת לכל אחד מהם דולר של הרבי.

את זמן הכתיבה שלי אליך, אני כבר עסוק בהכנות לקראת הטיסה חזור.
כל הזמן מדברים פה על פתיחת זמן החורף בישיבות בארץ והבנתי שיש כאלה בחורים מהישיבות גדולות  שרוצים לדחות את הכרטיסים שלהם אפילו בחודשיים – עד חנוכה כי הם שמעו שהודיעו מוועד הישיבות, שהישיבות לא ייפתחו עד אז.
אני אישית שמעתי דווקא שמועות אחרות שהישיבות כן יפתחו.
אם יש לך כמה דקות, שלח לי בצורה מרוכזת מה באמת עומד לקרות.

עוד פעם לשבת מול טלפון שמונה שעות?
או אתה יודע אפילו יותר גרוע, לשבת מול הזום?
אני רק חושב על זה ומיד מתמלא רצון להישאר כאן, ב770.
כאן השפיות שולטת.
יושבים אחד מול השני, לומדים [משתדלים כמובן להיזהר, מסיכה ברחוב וכדו']
אבל החיים ממשיכים, מה שנקרא.

עוד לא בטוח שיהיה לי לזה זמן, אבל אם תרצה שאקנה לך משהו, תכתוב לי.
אשתדל.

להתראות.
 
תגובות ודיונים

3 תגובות

  1. למה לא מביאים יומן מחודש תשרי מהד' אמות של הרבי- מהאוהל????

    1. אדרבה.
      התמים ששלח את היומן, סיפר את חוויותיו שלו.
      באם יימצא מי שישלח יומן תשרי באוהל, נשמח לפרסם.

  2. כתיבה מאוד יפה, אך כדאי לדייק
    "נכון, אמנם היו הרבה מקומות שלא יצאו אליהם השנה כמו ברונקס"
    האמת היא שדווקא השנה בגלל שלא היה תהלוכה גדולה ל96 ST אז הקבוצה לברונקס היתה גדולה פי שנים מכול שנה (אחי שהיה שם בעצמו, סיפר לי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

צור קשר

או השאר פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

אשמח אם תוכלו לחזור אלי לקבל עזרה ומידע