יומן תשרי / חלק שני

היי אברמי.

שוב א גוטן מועד!
 
אני יושב עכשיו ברכבת Q בסאבויי בדרך למבצע לולב ב'ברייטן ביץ'.
הקרון ריק יחסית וזה זמן נוח לשבת ולכתוב לך:
אני שמח שנהנת לקבל את רשומת החוויות שלי מכאן ומאוד רוצה להצליח לענות בכמה שורות בודדות על מבול השאלות ששלחת.

ביום שישי בערב החג, הלכתי בפעם הראשונה לראות את הפלא ושמו 'הסוכה של רובשקין':
בטח אתה זוכר שנה שעברה עד כמה זה היה ענק וגדול ואיך ש24/7 תמיד היה אפשר להגיע לשם ולמצוא משהו טוב להשקיט את קרקורי הבטן הלא פוסקים…

כבר מפינת ה'בלאק' של קינגסטון/פרזידנט הבנתי שהשנה מדובר במשהו אחר לגמרי.
הסוכה ענקית!
היא נבנתה השנה לאורך הכביש, צמוד למדרכה ומתפרשת לאורך חצי מהרחוב, ארוכה צרה וגבוהה.
חוץ מהגודל היא גם השתכללה מאוד מבחינת המראה.
כל הדפנות מכוסות בוילונות לבנים וגופי תאורה יוקרתיים מפוזרים לכל האורך ממש כמו איזה אולם שמחות… 
שמעתי שאומרים שזאת הסוכה הכי ארוכה בעולם.
נכון או לא, אני לא יודע אבל מה שבטוח זה שסוכה הפכה להיות אטרקציה אזורית ומוקד עליה לרגל:
אנשים שמגיעים מכל השכונות היהודיות לבקר כאן, לא מוותרים על ביקור בסוכה הענקית הזאת ומצלמים אותה בלי סוף מכל כיוון אפשרי בליווי קריאות התפעלות בלתי פוסקות.

מבחינתי ה'סיפתח' הרשמי של החג, זה הריקוד הסוער של ה'ושמחת' מיד בסיום תפילת מעריב. פותחים את סדר העבודה המיוחד של החג ב"אש גבוהה".
לנגד כולם עומדים דברי הרבי שבזמן שמחתנו העבודה היא עם הרגליים – לשמוח ולרקוד כפשוטו יומם ולילה ועכשיו זה הזמן. עכשיו הכל מתחיל וכולם מתמסרים לגמרי למלא את הרצון של הרבי.

את סעודת החג הראשונה אכלתי אצל 'קרובי משפחה מאומצים' של מענדי ג. [מה שנקרא קשרים של תשרי…]
היה מיוחד מאוד. סב המשפחה היה שם ונהנה לפגוש תמימים צעירים שמעניין אותם לשמוע שביבים מהשנים ב770 בהם זכינו לראות את הרבי בעיני בשר.
עד מהרה נסחפנו לפארבריינגען ארוך.
עוד קצת לחיים ושוב עוד קצת לחיים והסבא הסכים לספר לנו פרטים מעניינים מהיחידות שהיית  לו אצל הרבי בתשל"ו [בעז"ה אשלח לך מזה תקציר בנפרד]

בכלל לא מובן מאליו שהזמינו אותנו לסעודה.
שמעתי על הרבה משפחות שבגלל הקורונה החליטו שלא להכניס אורחים לבית שלהם. יש פה גם כמה מקוואות ובתי כנסת שתלו מודעות מפורשות שמבקשים מהאורחים לא להתקרב לאזורם.
יותר מזה, שמעתי על אחד מבתי הכנסת הקרובים ל770 שהגבאי שם הוציא את אחד הבחורים בצעקות ממש.
נחמד? לא ממש, אבל האמת שאפשר להבין אותם.

כשסיימנו את הסעודה, חזרתי ל770 על מנת לסיים את לימוד הרמב"ם ומיד להמשיך לריקודים במונטגומרי, אבל אז נסחפתי לדיון סוער שהתפתח בין כמה בחורים האם צריך ללכת לרקוד ברחוב כמידי שנה או שהשנה – בגלל הקורונה אסור.
האמת שיש צדדים לכאן ולכאן:
מצד אחד אם המשטרה מאפשרת את זה וחוסמת את הרחוב כרגיל, אז איך אומרים? 'למה להיות צדיק יותר מהאפיפיור'?… ובפרט שחשש גדול שהצידוד בעד ההימנעות מהריקודים מגיע ממניעים לא טהורים וקדושים במיוחד [והמבין יבין]
מצד שני, יש הרבה סיבות לחשוב שאירועים מסוג כזה הם אירועי הדבקה המוניים ש-א': יכולים לגרום לסכנת נפשות של ממש וב': המדינה עלולה להחליט לסגור את כל המוסדות, החנויות בתי כנסת וכו' בעקבות עליית מקרי ההדבקה ל"ע.

כטבעם של וויכוחים, בסוף כמובן לא הייתה הכרעה. לפועל אל תשאל אותי למה החלטתי ללכת לרקוד. פשוט הלכתי כמצוות אנשים מלומדה.

לפני תחילת יו"ט, ראיתי מודעות ב770 מטעם בית חב"ד בבורו פארק המזמינות את התמימים להצטרף לתהלוכה בשני לילות החג ברחבי השכונה.
חשבתי שבטח זה מיועד רק לאמריקאים או לבחורים מקבוצה ולא התכוונתי להשתתף בזה.
למעשה בשעות הצהריים המאוחרות יצאתי מ770 אחרי לימוד שיחה של הרבי – ליל א' דחג הסוכות תשמ"ז [אותה הקביעות כמו של השנה, ממליץ!] ואני רואה התקהלות גדולה של בחורים לקראת היציאה לתהלוכה.
תכננתי ללכת משם ופתאום אח שלך לוי ניגש אלי ושואל אותי אם אני מצטרף לתהלוכה.

הסברתי לו שאני מאוד רוצה אבל זה נראה לי רק לבחורים המבוגרים ובהרשמה מראש.
לוי הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח:
"מה? מאיפה ההמצאות האלה? קדימה, בוא תצטרף. אנחנו יוצאים עוד שתי דקות". 
טוב שיש בחורים מבוגרים שיודעים לדחוף אותך למקומות הנכונים…

התהלוכה הזאת הייתה שונה מהתהלוכות שהייתי בהם עד היום.
הגענו לבורו פרק ושם התחלקנו ל4 קבוצות גדולות, כל קבוצה יצאה לאזור אחר בשכונה.

אחרי מעריב וסעודת יו"ט חפוזה יצאנו בשירה וריקודים ברחובות, מגרדים את קצה גבול היכולת של הקול שלנו כדי שלא יהיה אף בית בבורו פארק שיפספס את שמחת יו"ט ואכן המאמצים נשאו פרי.
בלאק אחרי בלאק, משפחות שלמות יוצאות מהבתים ומהמרפסות לצפות בשמחה הגדולה.
בכל אזור שיש בו קיבוץ גדול במיוחד של צופים אנחנו עוצרים ורוקדים לעיני כולם עד שלאט לאט חלק מהצופים הופכים למרקדים בעצמם ומצטרפים אלינו למעגל הריקודים.
היו כמה רחובות שפשוט כל הרחוב הצטרף ורקד, מבוגרים, זקנים וילדים.
ממש כמו שהרבי אומר בשיחות של שמחת בית השואבה 'עד שכל הרחוב רוקד'…

אחרי כמה בלאקים הרגשתי שאין לי כבר כוח.
תחשוב רק מההליכה הארוכה עד לבורו פארק התעייפתי ואחרי שהלכתי עוד כמה בלאקים תוך כדי שירה וריקודים ללא הפסקה, לא חשבתי שאני יוכל להמשיך עוד.
אבל מה לעשות? הגענו לכאן בשביל לשמח יהודים ומה אשמים דיירי הבלאק ה8 בזה שכבר שנגמר לי הכוח סופית ב7 בלאקים שלפניהם?…
אליהם לא צריכה להגיע שמחת החג? הם לא צריכים לראות מה זה שמחת חג בליובאוויטש עם כל השטורעם?
אם תרצה, זה היה השיעור הכי מוחשי שהיה לי במושג של 'הנחת עצמותו'.
סליחה על המילים המגושמות בהקשרים של מבצעים של הרבי, אבל אין לי מילים אחרות.
זו הייתה חוויה גרנדיוזית בכל קנה מידה כזו תהלוכה וכזו שמחת חג מיוחדת מעולם לא חוויתי!

ימי חול המועד פה עמוסים כמו כל שנה.
אתה יודע איך זה – רוקדים כל הלילה, מבצעים כל היום.
בערב חת"ת רמב"ם, חוטפים איזו שיחה ושוב פארבריינגען וריקודים וחוזר על עצמו.
בזה אין הבדל גדול השנה חוץ מזה שיש פחות פארבריינגעס ובריקודים יש מקום בריווח. גם המבצעים כרגיל חוץ מזה שהולכים עם מסכות ויש מחסור חמור בכוח אדם שיצליח להשתלט על כל רחבי העיר.

על הבלגן עם הריקודים בטח כבר שמעת.
המשטרה ניסתה לפזר את כולם ביום השני ללא הצלחה.
יש כאלה שאומרים שהמשטרה בעצמה מעוניינת שיהיו ריקודים בגלל כל מיני אינטרסים שלהם מול ראש העיר.
מצד אחד אומרים שהרופאים והרבנים נגד הריקודים ומצד שני אומרים שזה רק בשביל הפרוטוקול אבל כולם רוצים שירקדו כרגיל.
בקיצור, מלא שמועות ומן הסתם אצל שניאור או דוידי תוכל לשמוע פרטים יותר בהרחבה…

בנוגע לשמחת תורה, בדיוק לפני שיצאתי עכשיו מ770 ראיתי מודעה של כמה בתי חב"ד בניו יורק שמבקשים מהבחורים לא להגיע אליהם השנה לתהלוכה בגלל המצב, אז כנראה שיהיו שינויים גם בשמחת תורה…
 
טוב, הגיע הזמן לרדת מהרכבת.
אכתוב לך עוד אי"ה. תדע לך שיש רגעים שאני ממש מצטער שאתה לא כאן. 
לחיים, לחיים.
תגובות ודיונים

3 תגובות

  1. איזה כיף לקרוא
    אפשר ממש להרגיש את האוירה דרך המילים
    אני לצערי לא זכיתי כמו עוד מלא לטוס השנה..
    אז תודה לך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

צור קשר

או השאר פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

אשמח אם תוכלו לחזור אלי לקבל עזרה ומידע