יומן תשרי / חלק ראשון

היי אברמי! א גוטן מועד!

מה נשמע איך עובר עליך החודש? איך הסגר בארץ? לפי מה ששומעים פה עושה רושם שהולך מלא בלאגן אצלכם נכון?
אגב נסעת בסוף לבן דוד שלך לר"ה יוהכ"פ לעזור לו בבית חב"ד?

 

מצאתי לעצמי זמן בין המבצעים לפארבריינגען בסוכה של קרובי משפחה של דוידי לשבת ולכתוב לך [למרות שבתקופתנו זה לא כ"כ מקובל..]
החלטתי במקום לטלפן אליך לשבת ולכתוב מהחוויות שלי כאן בתשרי אצל הרבי ומשתי סיבות:
א. בטלפון אני תמיד שוכח את הדברים שבאמת שרציתי לספר
ב. התשרי הזה כ"כ שונה ומיוחד שאני חייב להשאיר לעצמי איזה תיעוד מפורט:

 

זיכה אותי ה' בנוגדנים ('אנטי באדי' בלשון המדינה כאן)
אכן לצערינו אותך ה' לא זיכה בנוגדנים כאלו, אז אני מקווה שרק תהנה לקבל ממני את החוויות מכאן ולא תתעורר בקנאה יתירה…

דבר ראשון שיהיה לך ברור התשרי הזה שונה לגמרי מתשרי של שנה רגילה!

מתחיל מזה שכמות האורחים שהגיע לפה היא להערכתי פחות מעשירית מהכמות הרגילה בכל שנה, לדוגמה בתפילות של ר"ה לא היה צפוף! פשוטו כמשמעו היה זמנים אפי' שבחלקים מסויימים היה מקום ברווח גדול!

ביום כיפור היה כבר יותר מלא אבל עדיין שלא בערך ל"פיצוץ" של כל שנה..

עזוב ר"ה ויוהכ"פ. בכל תפילת שחרית פשוטה של יום חול יש לך מקום ברווח להניח את התפילין והסידור ואפי' לשבת.
אין ערמות של מזוודות בכניסה ל770 וקינגסטון לא כ"כ מלא וגדוש.

בגלל הכמות הקטנה של הבחורים ואנ"ש שהגיעו, גם הפעילות של ארגוני ה'הכנסת אורחים' כמעט ולא מורגשת אין התוועדות כל לילה או פאנלים ושיעורים מיוחדים.
מצד אחד יש בזה מעלה גדולה. ככה אתה מרגיש כמו הבחורים המבוגרים ב770 שיכולים לשבת יומם ולילה וללמוד כאוות נפשם (ואפי' ללכת לאכול ב1414 יחד עם כל הבחורים של קבוצה…)
אבל מצד שני, האמת שזה די קשה.
אני עדיין לא רגיל למצב כזה שבו אני ממלא לעצמי את הסדר יום מהבוקר עד הערב בלי כל מיני תעסוקות מגוונות באמצע….
תחשוב לדוגמא: אין אלף חברים שהרגע נחתו להחליף אתם חוויות מהטיסה או סתם לשאול מתי בדיוק הם הגיעו ומתי הטיסה שלהם חזור.

חסר המון באווירה!
עם כל הכבוד לנוחות שיש בזה, מה שמאוד ריק פה השנה, חסרה פה מאד אותה ההתלהבות וההתרגשות שנוזלת מכל ה'פנים החדשות' שמגיעים לכאן מידי שנה.
כולם שואפים לנצל את החודש עד תומו, רואים יהודים מבוגרים שלמרות כל הקשיים והתנאים הלא נוחים לא מוותרים על תשרי עם הרבי, הדברים האלה הם בשר מבשרו של חודש תשרי ולדעתי זה חסר כאן השנה מאד.

וזה עוד לפני שאני מזכיר את מגבלות הקורונה שמשנים פה סדרי בראשית…

הוציאו את רוב הספסלים והשולחנות מ770.
כל הרחבה של הכביש בכניסה הפכה להיות 'שטיבל' אחד גדול.
את הזאל הקטן וכל קומת הכניסה הראשית סגרו לגמרי ובתוך 770 [רשמית…] צריך ללכת עם מסכות.
[בפועל מקפידים על זה בעיקר בזמני ה'מניין של הרבי']

גם ב'אוהל' שינו את כל הסדר:
ב'טענטים' סידרו את השולחנות בצורה שונה ומרווחת מאד.
בתפילות בד' אמות מחייבים להיכנס עם מסכה.
אפילו את ארגזי העוגיות הרגילות החליפו בעוגיות בודדות ועטופות לשמירה על היגיינה…

מבצעים לבנתיים עושים כרגיל רק שמקפידים ללכת עם מסכה. יש גם הרבה אנשים שמסרבים להניח בגלל הקורונה והפחד לגעת בחפץ שאחרים נגעו בו לפניהם.

אהההה, על הסוכה הענקית של רובשקין  שיהיה בריא לא סיפרתי לך…

האמת שאני חייב לזוז.
יש הרבה מה להספיק ואולי דווקא בגלל שאין דברים מהצד, יש זמן להשקיע בלימוד ככה שסדר היום שלי מלא בלימוד וחברותות. 

בקרוב אשלח לך אי"ה חויות מסוכות, שמחת בית השואבה ועוד.
מעניין באמת איך זה יראה השנה…
 
תגובות ודיונים

תגובה אחת

  1. כל כך חיכיתי שמישהו יספר לי מה הולך שם עם כל הקורונה הזאת..
    נשמע מעניין לחגוג סוכות במצב הזה בקראון הייטס.
    צריך ממש לדעת לייצר את האוירה המרוממת הזאת גם כאן בבית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

צור קשר

או השאר פרטים ואנו ניצור עמך קשר בהקדם

אשמח אם תוכלו לחזור אלי לקבל עזרה ומידע